דידי ופאף הולכים לישון

תיאור

אֶתְמוֹל דִּידִי אָמַר: “לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת לִישׁוֹן!”

אַבָּא וְאִמָּא נִסּוּ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל,

אַךְ כַּמָּה מוּזָר – שׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר.

וְאָז הִגִּיעַ פָּאף הַגִּ’ירָף עִם הַמְּפַתֵּחַ שֶׁאֶת הַלֵּב תָּמִיד פּוֹתֵחַ.

דִּידִי, פָּאף, אִמָּא וְאַבָּא נָשְׁמוּ נְשִׁימָה עֲ-מוּ-קָה,

וְכַמָּה מוּזָר – זֶה מַמָּשׁ עָזַר.

הַיֶּלֶד דִּידִי וּפָּאף הַגִּ’ירָף, גִּבּוֹרֵי סִדְרַת “הַגִּ’ירָף שֶׁבַּלֵּב”, חוֹזְרִים בְּסִדְרַת סִפְרוֹנִים מַקְסִימִים. בְּכָל סִפְרוֹן הֵם נִּתְקָלִים בִּבְעָיָה אַחֶרֶת מֵעוֹלָמָם שֶׁל הַיְּלָדִים וְהַהוֹרִים, וּמַצְלִיחִים לִפְתֹּר אוֹתָהּ בְּכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים.

לִיאוֹרִי עִידָן –

יוֹצֶרֶת סִדְרַת “הַגִּ’ירָף שֶׁבַּלֵּב” הַמְּבֻסֶּסֶת עַל רַב-הַמֶּכֶר “מַפְתְּחוֹת הַקֶּסֶם שֶׁל דִּידִי”, הַמְּכִילָה סְפָרִים, דִיסְקִים, הַצָּגוֹת וְעוֹד.

מַנְחִילַת הַתָּכְנִית “מַפְתְּחוֹת קֶסֶם לְתִקְשֹׁרֶת – שְׂפַת הַגִּ’ירָף“, הַמֻּמְלֶצֶת עַל יְדֵי הַיְּחִידָה לִמְנִיעַת אַלִּימוּת בְּמִשְׂרָד הַחִנּוּךְ.

מוֹבִילָה שִׁנּוּי חֶבְרָתִי בְּאֶמְצָעוּת “שְׂפַת הַתִּקְשֹׁרֶת הָאֶמְפָּתִית” וִילָדִים כְּמוֹבִילֵי שִׁנּוּי.